זה היה כשחזרנו במוצ"ש מסבא וסבתא, אבא לקח דף פוליו משובץ ועט, התיישב בשולחן האוכל הגדול והחל לכתוב. כששאלתי למעשיו, הוא ענה ביבושת: ״כותב זיכרון דברים״. לא הבנתי מה זה אומר, אבל זה היה נשמע כמו משהו חשוב, ושיערתי שזה קשור לתאונה הקלה בדרך חזרה מאשקלון.
ואכן, באותם הימים זיכרון הדברים היה לדרך המהירה ביותר לתעד פרטי תאונות ואירועים אחרים שמן הטעם לנצור בכתובים. כי כמו שאמרו חכמים: "דברים שבלב, אינם דברים". מה שנשאר בין קירות הלב ולא מועלה על הכתב יידון לשכחה. ולך תנסה אחרי זה לנפנף בשארית הזיכרון הזו מול שופט שצמא למילים ולצילומים – במיוחד כאלו שבאים עם תאריכים. ואבא, כשוטר למוד ניסיון בעדויות בבית המשפט, ידע שאין תחליף לרישום בזמן אמת. וכך הוא הפך את זיכרון הדברים שחיבר באותו ליל מוצ"ש לקופסה שחורה שתיעדה את כל הפרטים החיוניים לתביעה נגד חברת הביטוח.
אבל היום כבר לא צריך לחכות עד הבית בשביל להכין זיכרון דברים, וגם לא צריך דף ועט. כל מה שנחוץ הוא להמתין שהעשתונות יחזרו אליכם, ואז לפתוח את הווטסאפ. אבל לא רק בשביל לצלם בור פתוח או שברי בלטה. אמנם תמונה של מפגע שווה אלף מילים, אבל היא לא שווה את מה שהיא לא מראה – את סיפור הפגיעה שלכם שנמצא עכשיו רק אצלכם בראש.
אז חכו רגע עם הצילומים, והקליטו תחילה הודעת ווטסאפ לאדם קרוב שאליו תכננתם להתקשר. ספרו לו מה קרה ואיפה אתם נמצאים, תארו לו איפה נפגעתם והאם כואב לכם. אם נפלתם, תארו איך בדיוק זה קרה. ובזה הרגע יצרתם לעצמכם את הקופסה השחורה שתשמש את התביעה שתנהלו מול חברת הביטוח.
ההודעה הזו תתפוס אתכם ברגע הכי טוב מבחינתכם לתעד את מה שקרה. אלו הדקות שאחרי האירוע, שבהן הרושם ממנו טבוע בכם היטב, ולכן אתם במלוא החדות המנטלית לגולל את הסיפור מאל"ף ועד ת"ו. עשו את הרגע הזה לשעת כושר עבור זיכרון דברים קולי.
אבא וחז"ל צדקו: מה שלא נתעד, בין אם על דף משובץ או בהודעה קולית, לא יעמוד לרשותנו במאבק להוכחת התביעה.
וזכרו: אם נפגעתם, במקום שיחת טלפון לאדם קרוב, שלחו דיווח מפורט מהזירה בהודעת ווטסאפ. עוה"ד שלכם כבר ידע מה לעשות עם זה.
